מה נשמע יפות שלי? זהו זה – פורים הגיע.
אוי, פורים. היום היחיד בשנה בו אפשר לבוא לבית-הספר הדתי בבגדי המגדר השני ולקבל על זה מחמאות כאילו מדובר, לא עלינו, בתיכון החמוד ההוא מ"Glee". לא אשכח איך כשהייתי בן 8 התחפשתי - לכבוד קריאת המגילה אצלנו בבית הכנסת - למלכת אסתר. וואו איך שמחתי - התחפושת הייתה מה זה מוצלחת. REALNESS בשמיים. אבל כשהגענו לבית הכנסת התעוררו לי תחושות בטן רעות - החינוך המגדרי שלי קירקר ואני התביישתי להיכנס לבית הכנסת. ביקשתי מאבא שאשאר כמה דקות בחצר – כי הייתי צריך להירגע. איך שהתיישבתי על מדרגת האבן כדי להרהר על חיי העגומים, ניגשה אליי ילדה בלונדינית חלקת-שיער בת שש, ושאלה: "ילדה, את רוצה לשחק איתי?". בואו נגיד, שזה לא עזר להרגיע אותי. התחלתי פשוט לבכות. הילדה נבהלה והלכה, רק כדי לחזור כעבור דקה עם טישיו ולשאול: "ילדה, למה את בוכה?". באותו הפורים כבר לא נכנסתי לשמוע את המגילה – רצתי הביתה בכל כוחותיי.
ועכשיו תורה של התורהההה:
בפורים, היצירתיות היהודית מתפוצצתתת. מנהג יהודי עתיק מאוד הוא לכתוב פרודיות לפורים: בסטייל של התנ"ך, המשנה, והגמרא; מודעות אבל ו"כתובות" מונפצות על המן, פיוטים שיגרמו לכן לשפשף עיניים בתדהמה ועוד ועוד. חפשו בגוגל פליז.
מסתבר ששורשים לזה אפשר למצוא כבר בתלמוד עצמו! ככה כתוב במסכת חולין קל"ט,ב:
"המן מן התורה מנין - הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכׇל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ (בראשית ג', י"א)
אסתר מן התורה מנין - וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כׇּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה (דברים ל"א, י"ח)
מרדכי מן התורה מנין - דכתיב "מר דרור", ומתרגמינן מירא דכיא (שמות ל', כ"ג)"
חז"ל מחפשים בתורה עצמה רמזים דחוקים, אבל יצירתיים ומצחיקים – לחג הפורים. ישנם פרשנים שחלילה להם לראות בתלמוד עצמו הלצות לפורים – ולכן הם מפרשים את הקטע הזה כנאמר ברצינות תהומית, ומפרשים אותו בהתאם. נו, לפעמים לפרש ברצינות קטע היתולי *זה* הפיתוח הכי קורע של הפרודיה. ונהפוכו- הליצנים יקחו טקסטים רציניים ויעשו מהם צחוק פרוע; והרציניים יקחו צחוקים-פרועים ויתרצנו עליהם. וכולם יהנו.
כמו הפרודיה התלמודית, נוצרו גם "הלכות היתוליות" ו"תפילות היתוליות" של ממש לפורים. אולי יהיה לכן מפתיע לשמוע – אבל באחד הסידורים הכי מפורסמים ביהדות, הסידור שכתבו **תלמידיו המובהקים של רש"י לפניו** (מחזור ויטרי) יש פיוט היתולי שאומרים באמצע ערבית של פורים, שמתחיל ככה: "לֵיל שִׁיכּוֹרִים הוּא זֶה הַלַּיְלָה. לִשְׂמוֹחַ בְּיַיִן הַטוֹב וְלָגִילָה." - אשכרה משחק מילים על פיוט לפסח שמתחיל "ליל שימורים הוא זה הלילה". והמצווה הכי חשובה בו היא ***לא לשתות מים***, אפילו לא טיפה – רק יין. ויש שממש גזרו על מים ב"בל ימצא" בפורים, כמו חמץ בפסח! כבר בפיוט "ליל שיכורים" משנת 1,100 כתוב: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדוֹ יָרִים. לִשְׁתּוֹת מַיִם הַמְאָרְרִים" – בפורים, ובכן, כל מים לשתייה, הם "מים המאררים" – המים הקטלניים.
ועוד לא דיברנו על החיבור הנפלא מימי הראשונים - "ספר חבקבוק" על הנביא השיכור שנלחם ב"בארי" נביא המים האיכסההה.
אין אין אין סוף ליצירתיות ולפינות החמד שמתחבאות בתורה שלנו. בתור להט"בים דתיים- יש לנו לפעמים את הפריווילגיה להתחפש כל השנה, ובהתאם לכך גם לנפנף בפינות החמד הצבעוניות של היהדות שלנו כל השנה, ולא רק בפורים. צבעוניות זה כוח העל שלנו, לא?? יאללה אהובות, חג שמח ומלא אהבה ונתינה
עידו ימהמם געגועים
♡♡♡♡