אהבה כערך? | איתן רוזן
יום שני בשבוע, תפילת שחרית, אני מוריד את הסוודר כדי להניח תפילין ומתחת לסוודר חיכתה לרב שלי הפתעה, חולצה של איגי.
תקנון הישיבה שלנו מתיר להגיע לישיבה עם חולצה של תנועת נוער, אך הרב שלי התנגד באופן טוטאלי.
מהר מאוד הגיעה ממנו הטענה כי ההגדרה של "תנועת נוער" לא מכילה את איגי, בדיוק כמו שהיא לא מכילה את נוער חמאס, דאעש, וה-kkk.
אז "כמו שאסור לבוא בתלבושת של החמאס,
ודאי אסור לבוא בחולצת איגי".
ואז הגיע ראש הישיבה
"אסור לך לדבר על זה" הוא אמר, "זה לא עניינם, זה החיים הפרטיים שלך"
כך ציווה עליי ראש הישיבה שלי, להגיד לכל מי ששואל על "הנטיות ההפוכות" שלי. ישבתי במשרד שלו בשוק. לא הבנתי בדיוק מה הוא רצה ממני. ואז הוא אמר לי שבחודשים מאז שיצאתי מהארון מולו, נושא הלהט"ב הפך לדיון מרכזי בישיבה.
הוא העלה מקרה שקרה לכיתה שלי, שבו רב מסוים אמר לכיתתי שאם ילד שלו היה יוצא מהארון הוא היה יושב שבעה.
הכיתה שלי לא אהבה את זה, ולפני שאפילו פתחתי את הפה הם הביעו את דעתם. מסתבר שאחרי המעשה הזה, אותו רב פנה לראש הישיבה והתלונן שהוא לא יכול ללמד את הכיתה שלי.
ובכל זה, ראש הישיבה מאשים אותי. נכון, באתי עם חולצה של איגי לישיבה, מה שבמבט לאחור לא היה רעיון טוב. ונכון, כשהייתה לי איתו פגישת "יציאה מהארון" בקיץ, הראש הזהיר אותי לא לעשות "פרסומי ניסא". תהיה הומו, אך אל תזכיר לנו.
האם זו הדרך המוסרית? לסתום פיות? לעצור מחלוקות? רק כי אתה מפחד ממה שאחרים יחשבו על הישיבה?
ולפגוע בתלמידים בדרך? אינני יודע.
אני מצפה יותר מישיבה, מקום של תורה, של ערכים.
עם כל הכבוד לכבוד הרב ורצונותיו להשתיק, התופעה הזאת קיימת, לא רק בישיבות אלא ביהדות בכלל. לנסות לברוח מזה לא יועיל, רק יפגע. השתקה זה לא פתרון לגיטימי ל"בעיה" שיש לו.
コメント