הומוסקסואליות והאמונה היהודית / מאמר

נכתב בעילום שם / מתוך עלון שבת הדתיים.ות של איגי

שבת שלום, בשבת חשובה שכזו חשבתי לדבר קצת על עיקרי האמונה שלי, בתקווה שחלק מהאנשים יתחברו לכך ואולי באופן כללי הדבר ייתן קצת אספקט אחר לאמונה... אני לא עובד את סנטה קלאוס, כן כן, אני לא עובד ישות בשמיים ועושה את מצוותיה כדי להיות ילד טוב, על מנת שבסוף החיים יוגד לי האם נרשמתי ברשימת הטובים והגעתי לגן עדן או להפך. אני חושב שלהאמין שעל דבר אחד שעשיתי (כמובן שבדיון זה, מדובר על משכב זכר במרכז) תיקבע האישיות הכוללת שלי וכל חיי יסתכמו בעבירה גדולה שאותה יראה הקב"ה, זה צמצום והעלבה לתכונותיו של הקב"ה. אני מאמין באלוקים מורכב בהרבה, מכל הבחינות, ואני רואה את החשיבות בנתינת המקום שלו בחיי כי האמונה הגדולה שלי היא שבמצוות (לפחות בעקרונן ולא בהחמרות הרבניות הרבות שבאו לאחר מכן על כל פיפס קטן) יש עיקרון רחב שבאמת מיטיב איתנו בחיים, והדגש העיקרי הוא יצירת חברה מתוקנת וטובה (בתיאוריה), ועל אף שאיני יודע כל דבר שם, מדוע הוא, אני חושב שיש בו מעבר, לפי המצוות הרבות בהן אני כן רואה הטבה לחיים ולחברה, שבדוגמה הקלאסית היא יום השבת.

הבעייתיות היא שכיום המון אנשים בחברה רואים את אלוקים, בתור המושג הפשוט, יודע טוב ורע, מעניש ונותן שכר... אולי זה נבע מכך שהתורה והדתות בכללן, עד תקופת ההשכלה, לפני כמה מאות שנים בודדות, היו כפי שאמר קארל מרקס: "אופיום להמונים", לפשוטי העם, שהיו רובם ככולם, לא משכילים, בעיקר רק עובדים ומלמדים את ילדיהם את עבודתם, שיעשו את אותו הדבר. ולכן הפניות אליהם היו בהתאם, פשוטות ומפחידות: עונשים, מוות, גיהינום וכו'... מכיוון שאנשים לא הבינו מעבר לזה, לדבר אליהם בהגיון גבוה לא עבד, וזה כמובן חלחל להיום, מהספרות, החינוך מאב ולבן ועוד (אני חושב שהחינוך הדתי ברובו מבין שצריך לשנות את הגישה האמונית, מאמונה מיראה לאמונה מאהבה, והוא אף בתהליכים לכך, אך אני לא יכול להגיד האם הם עושים עבודה טובה בכך או לא)

באופן דומה, לפי דעתי יש מקום להאמין שהתורה עצמה נכתבה בהתאם לתקופה. על פי הרמב"ם, המוסר האנושי בכל תקופה מגיע ממקום אלוקי והוא ביטוי לרצון ה' (גם מכיוון שהוא מגיע מהשכל שלנו, שהוא מחלקיק האלוקות שבנו). עבדים הם אינם דבר המתקבל על הדעת כיום, אך בעבר הם היו. על כן התורה הייתה צריכה להתמודד עם זאת ונתנה את חוקיה על כך. בנוסף, קורבנות היו הדרך לעבודת האלים בתקופה בה ניתנה התורה, ולהביא לאנשים דרך עליונה וחדשנית לעבודת האל, לא תניב פרי ודת עומדת, לכן, רשמה התורה את הקורבנות בתור דרך העבודה המרכזית לקב"ה. אך הרב קוק כתב בערך לפני מאה שנה, את חזון הצמחונות, ובכך "הודה" כי הקרבת קורבנות אינה הדרך העליונה לעבודת האל. בעצם כתיבת מאמר זה, זו מעין הוכחה לכך שהתורה נכתבה בהתאם לתקופה. עובדה שחלק ניכר ממנה, אינו הדרך האידיאלית (ונכון שהרבה לא קיבלו את חזון הצמחונות כמובן, אך אני בא להראות שאיני מסתמך על דעתי האישית בלבד, אלא גם נשען על דעת חכמים).

אם כן, ברמה מסוימת, ההלכה הולכת עם התקופה ומתאימה את עצמה להלך הרוח של החברה והסביבה שלה.

לכן עלינו לדון כעת באיסור משכב זכר. אכן קשה להתווכח והוא רשום בתורה (אף על פי כן, אפשר להיכנס לדיון הלכתי שלם לגבי מה רשום, כי מי שיקרא את הפסוק יראה, שלמרות שיש בתורה מקומות בהם הרבנים התווכחו והתפלפלו על כל אות ומילה, בשני הפסוקים על משכב הזכר, על אף שיש שם מילים שונות לגמרי, "איש" ו"זכר", כאילו כולם ידעו מה לרשום ולא התווכחו על המשמעות ונתנו פירושים כמעט זהים. הסברה שלי היא, שמדובר בטאבו חברתי והלכתי, הפחד לכתוב בנושא כל כך רגיש, דעה שונה, אף גבל בפחד שלא יתקבלו שאר דבריך ומאמריך ההלכתיים מתוך נקיטת עמדה שמנוגדת לנורמה החברתית, דבר הדומה מאוד להיום). ובחזרה לדיון, אם נסתכל על כך מתוך ההבנה שישנם דברים בהם התורה נכתבה בהתאם לתקופה, ונחיל זאת על הדיון שלנו, נוכל לחשוב על כך שבאותה תקופה משכב בין גברים גבל לסדום ועמורה, הדברים אשר התחוללו ביון העתיקה ובשאר העולם לא היו יותר מנער שעשועים או תרבות הוללת (ושאינה ראויה בחברה אידיאלית על פי התורה) ובשאר המקומות, הדבר מתואר כדרך לעבודה זרה. דברים שאינם דומים בשום צורה למה שרוב הקהילה הדתית הגאה מבקשת ליצור כיום: משפחה, רגילה לכל דבר, עם ילדים וחינוך וזוגיות אמיתית ואוהבת. (ואף מה שנכתב על כך שאין רושמים כתובות לזוג גברים ונשים, מכיוון שזה היה מנהג הגויים, רוב הסיכויים שהכוונה לא הייתה דומה או גבלה בכלל במה שכיום מדובר), לכן אולי ישנו עניין להסתכל על הנושא בעין שונה כיום. אבל הפחד, הפחד של אנשים שאם יגידו את זה, אם יְשַנוּ דבר אחד, היהדות תתפורר להם מול הידיים, "מכיוון שאז נוכל להחיל זאת על כל דבר"... לא. ה' נתן לנו שכל, השכל הוא משבריר האלוקות שבנו, ע"פ הרמב"ם. אנחנו מסוגלים לחשוב ולהבין, האם הדבר חיוני או חיובי לחברה שלנו. לא כל דבר צריך להשתנות, אבל המצב כיום הוא שהנושא הזה עומד בחזית החברה הדתית, ולא סתם, כי זה דבר כבד משקל, שמשפיע על חיים שלמים של אנשים. זה משפיע על נערים המסוגלים לחשוב על שליחת יד בנפשם כי הם אינם מתאימים ל"נורמה", אנשים טהורים ודתיים לכל, שכל חטאם היה הצורך והרצון לקיים חיים להט"ביים. וזה מחרפן, ולא מסתדר להרבה אנשים, וכשמדובר על הילד, הנכד, האחיין, הדוד והשכן, אנשים המבקשים בכל ליבם לחיות בצילה של החברה, הדת והאל, ולא לעזוב אותם, מתוך האמונה האמיתית והעמוקה, אבל פשוט לא יכולים להתאים את עצמם למשפחה המקובלת המצופַה מהם, אנשים מפחדים עוד יותר. וכולם רואים את המצב ויודעים שצריך למצוא פתרון, וגם אם קשה, צריך לחפש אותו, במקום לבזבז את האנרגיות של הרבנים על השמצות הקהילה והתרבות שלה…

אבל לאנשים קשה לקבל שההלכה יודעת להתגמש והיא נקבעת פעמים רבות מתוך נקיטת עמדת הציבור. אבל כיום לצערי אני רואה חלק נרחב של החברה הדתית, נערים ומבוגרים שטופי מוח, שנעשו כ"לוחמים" או "שורדים" נאמנים לדת, ששום אימרה שמישהו יגיד להם לא תזיז אותם אפילו לחשוב לרגע, "כי רק הרבנים יכולים לחשוב נכון", אפילו שהמצב כיום הוא שהדור עלה ברמתו הרוחנית (והרבנים ירדו מבעבר) וגם לו יכולה להיות דעה…

(ומתנצל בפני מי שמשכב זכר אינו רלוונטי עבורו/ה, אך אני מאמין שהעיקרון אותו ניסיתי להעביר, חל על כל הקשת הלהט"בית)

בסופו של יום, גם אם כן, וגם אם לא ימָצֵא פתרון, או שאת/ה מאמין/ה שהדבר אינו נכון לפי הדת, כפי שרשמתי בתחילה, אני מאמין שאלוקים מורכב בהרבה מכך, הוא לא רק "שולח" לגיהינום וגן עדן כל אחד על פי המעשים הטובים והרעים שלו במאזניים,

וברור לי, שאלוקים רואה אישיות מוכללת, לא רק משכב זכר (או כל דבר ספציפי אחר) בראש מַעְיָנָיו. גם אדם עם אמונה בהגשמה עצמית ועשייה נרחבת בעולם הזה (ואולי, גם להט"ב), יקבל על פי מה שבקנקנו.