יום הכיפורים והתשובה האמנם?

עם בואו של חודש אלול אנו מתחילים לדבר על התשובה ועל מחשבות לשנה החדשה שמגיע לשיא ביום הכיפורים שאנו מבקשים מה' שייסלח לנו על חטאנו. שיעשה בנו את אמירתו למשה "סלחתי כדבריך"

מדוע אנו צריכים לצום יום שלם ולתחנן בפני בוראינו על נפשנו שיסלח לנו על חטאנו? הרי מספיק להודות בפני עצמנו להתחייב לעזוב את החטאים והוא כבר ירחם וייסלח לנו "מודה ועוזב ירוחם". הסיבה שאנחנו לא משתמשים במודה ועוזב ירוחם בשביל החזרה המלאה בתשובה היא מכיוון שיש פעמים שההודאה והעזיבה אינן מספיקות כשלעצמן. הרמב"ם בהלכות תשובה פרק א הלכה ד' כותב שיש חטאים שלא מספיק רק לעזוב אותם אלא אדם צריך להגיע ממש לאותו מקרה ולא לחטוא. לכן אי אפשר להסתמך על הכלל "מודה ועוזב ירוחם".

עם כל זה עדיין עומדת לנו השאלה מדוע נבחר דווקא יום הכיפורים? מה שונה בו מכל הימים?

במידה ואנו הולכים על פי הכלל החזלי של "מודה ועוזב" עדיין אני צריך לבקש סליחה מחברי כי יום הכיפורים עוזר רק לבן אדם למקום ואינו מכפר לבן אדם לחברו(רמב"ם הלכות תשובה פרק שני הלכה ט').לא רק זה שיום כיפור אינו מכפר על אדם לחברו אלא שחברו של אדם מחויב לסלוח לו על פי הרמב"ם אמנם הרמב"ם עושה סייגים ומסייג את רבו של אדם אך עדיין יש משהו עקום בגלגול האחריות שאליו הרמב"ם נותן לעשות בהקשר של המעשים שלנו. כפי שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה: :" לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן, מביא לו שניה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו, וזה שלא מחל, הוא החוטא. ואם היה רבו, הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו." אך גם כאן אנו רואים את המוטיב החסר של יום הכיפורים שמדוע יום שכולו הוגדר לכפרה אינו מחייב אותנו להגיע לכפרה עם חברינו? מדוע עבירות של אדם לחבירו לא נידונות ביום הכיפורים אלא בכל יום ויום שבהם אדם צריל לתקן את מעשיו ולפייס את חברו ולאו דווקא ביום הכיפורים?

הבנו את הכלל תשובה בפני המקום והבנו את הכלל של תשובה בפני חבירו. אך עדיין נותרנו עם השאלה למה דווקא יום כיפור מכל 364 הימים האחרים בלוח השנה? ושאלה זו מתחזק על ידי דברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ד':" לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב." והרי אם בכל יום ויום אדם חצי זכאי וחצי חייב אזי הוא בכל יום ויום חייב לעשות תשובה ומעשים טובים ולאו דווקא ביום כיפור כי בכל יום האדם חצי זכאי וחצי חייב. ולכן אין שום משמעות דווקא ליום כיפור מלכשעצמו כי אדם חייב לחזור בתשובה בכל יום ויום.

אז למה באמת נקבע שדווקא ביום הכיפורים צריך לבקש סליחה איש מריעהו ואיש מבוראו? לפי הרמבם לא נראה שישנה משמעות דווקא ביום כיפור לבקש סליחה אלא אפשר לבקש בכל יום ויהיה לזה אותו כח כמו ביום הכיפורים. והסיבה לכך שנבחר לנו יום שכל כולו מוקדש לסליחה ולכפרה ובו אנו נוהגים לבקש סליחה מהמקום ולפניו מנסים לפייס את חברינו היא: שאנחנו בני האדם יצוריים מעגליים שחיים על פי מחזור חיים קבוע על פי התחלה וסוף. ואילו לא היה נקבע לנו יום שכל כולו לסליחה ולכפרה למרות שאנו צריכים לעשות את זה בכל יום לא היינו עושים זאת לעולם. כך שליום הכיפורים לכשעצמו אין משמעות מכיוון שבכל יום צריך לחזור בתשובה אך מכיוון שלא היינו עושים את זה ניתן לנו יום הכיפורים עם משמעות הלכתית שתסמן את נקודה שבה מתחילים מהתחלה.

דברים אלו קיימים לנו ביום הכיפורים של ימינו אנו. אך אין אנו יודעים מה היה בימי קדם שבין המקדש היה קיים ועבודת הכהנים הייתה. יכול להיות שיום כיפור שלנו כיום חסר בהמון דברים שהיה ביום הכיפורים בבית המקדש בזמן שעבודת המקדש הייתה שלימה והמשמעות של יום הכיפורים הייתה הצום ועבודת המקדש. אך מכיוון שגלינו מארצנו והוחרב מקדשנו היינו צריכים להכניס תוכן "עצמאי" מדברי סופרים ליום הכיפורים. מה גם שבזמן שבית המקדש היה קיים כל העם היה מקבל אישור ויזואלי לגביי הכפרה שהרי חוט השני האדום היה נהפך ללבן כאשר היה מתכפר לישראל על חטאם.

שנזכה שיתקיים בנו הכתוב: "ויאמר ה' סלחתי כדבריך"

"לשנה הבאה בירושלים הבנויה"