מגדל בבל זה סיפור בִּיזָרִי.
קולקטיבה של אנשים באחדות שלמה בונים מגדל וה' רואה את שהאחדות הזאת נותנת להם את הכוח לעשות מה שבא להם, אז הוא מערבב את הלשון שלהם ומפזר אותם בכדור הארץ. במבט ראשון זה נראה כמו תגובה מוגזמת. הם גרו באחדות שלמה והחליטו לבנות מגדל ועיר לעשות להם "שם פן-נפוץ על פני כל הארץ" כי הם פחדו שאם לא הם יפזרו בכל העולם. האמת שזה נשמע די נחמד, לגמרי אם אנחנו חושבים על התנהגות חברתית היום אם כל השנאה וחוסר אחדות, היית קורא לזה אפילו אוטופיה. אז למה כל הבלאגן?? למה היה צריך להרוס את החברה הזאת? אז יש הדעות הנפוצות על הסיפור הזה שכולם מדברים עליהם כמו זה שהמגדל היה בכוונה להציל אותם ממבול או לתת להם אפשרות ללחם בד'. אני לא בא לחזור על הדעות האלו.
בואו נתמקד על הנצי"ב, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, שכתב פירוש ייחודי כל הסיפור הקשוח הזה. הפירוש שלו מתחיל די סטנדרטי, שהוא שם דגש על הרצון של האנשים האלו להשאר ביחד גם שזה נגד רצון ד' שהם "פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ" (למרות שבטבע הדבר העיר היה יגדל ויכבוש יותר ויותר שטח בכל מקרה). אבל אז, הנצי"ב עשה פנייה מעניינת להגיע לפירוש על עצם הבעיה של מגדל בבל. הסיפור מתחיל “וַֽיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים׃” אז אנחנו היינו קוראים את זה "שכולם דברו באותו שפה." אבל זה לא משזה אומר. זה אומר "שפה אחת ודברים אחדים." הנצי"ב לקח את המילים הנראים מיותרים והשתמש בהם לדגש שהתורה אף פעם לא מסבירה מה הדברים האלה. "דלא משום הדברים התעורר הקב״ה. כי אם בשביל שהיו אחדים. יהיו מה שיהיו. ודבר זה אם כי לפי הנראה אין בזה שום עון ואדרבה חבור עצבים ג״כ ראוי להניח. אבל כאן גרם לחשוב דבר שיצא לתקלת הישוב כאשר יבואר:" המלבי"ם פירט את הבעיה יותר והסביר שאחרי נח, בני אדם דיברו אותו שפה ולכולם היה מעט רכש בכמות שווה, ואז הם יצאו מהאזור שהם גרו בה והלך מזרחה ובסוף הדבר החליט על עמק לגור בה ובחרו בנמרוד כמלך מעליהם. אז הם התחילט לייצור לבנים ולבנות בניינים במקום אוהלות, החלטה שהלך נגד רצון ד' של פרו ורבו, לפי המלבי"ם. הנצי"ב הולך עוד יותר עם הרעיון הזה של הלבנים הזה ואמר שהתורה אמר שהם עשו את הלבנים באש כדי להזכיר את הניסיון לשרוף אברם. התנור ללבנים היה בנוי לבני אדם, לא לבנים. ואז האנשים בעיר אומרים "הָ֣בָה ׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ." הנצי"ב הסביר שהעיר הזאת היה אמור להיות עיר מרכזית והמגדל ישרת כדרך להשגיח על הערים האחרים כדי לוודא שאף אחת לא לתפרק מן הכלל. היה אמור להיות אנשים שישגיחו על ה-"דבר" שאולי היה הדבר בכללי של העיר וכו' או אולי מתייחס ל-"דברים אחדים" שהזכירו יותר מוקדם. ואז הנצי"ב מגיע ללב הבעיה. אנשי בבל אמרו שהם בונים את העיר והמגדל “שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ." מה זה בעצם אומר? אמר הנצי"ב: “ומובן שזה היה שייך לדברים אחדים שהיה ביניהם ובאשר אין דעות ב״א שוים חששו שלא יצאו ב״א מדעה זו ויהיו במחשבה אחרת ע״כ היו משגיחים שלא יצא איש מישוב שלהם. ומי שסר מדברים אחדים שביניהם היה משפטו לשריפה כאשר עשו לא״א. נמצא היו דברים אחדים שביניהם לרועץ שהחליטו להרוג את מי שלא יחשוב כדעתם.” הפירוש הזאת מראה בעיה ענקית בדור הפלגה. הדבר שאנחנו תמיד מציינים כהצד הטוב של הדור, כלומר האחדות שלהם, הוא בעצם הצד הכי נוראית! הם דורשו שכולם יהיו בדיוק אותו דבר ונתן עונש מוות לאלה עם דעות אחרות ושונות. המלבי"ם מוסיף לזה ואומר שבתוך הזמן שהם בנו את המגדל, הם שכחו את ד' והמגדל היה אמור "דרך המגדל תרד השפע מן המזלות" שזה עבודה זרה, והם רצו שהאלילים וקמעות האלה יהיו משותף לכל האנושות בלי יוצאי דופן. כיון שאברם היה "כופר" בעבודה זה הזאת והיה לו דעה שונה, זרקו אותו לאש. אם ד' לא היה מפזר את אנשי בבל, לא הייתה שום תקווה לדעות שונות להיכנס לקרב בני אדם. עדיין יש שאלה לגבי הסיפור הזאת. הפירושים האלה ממש מעניינים אבל בסוף היום זה לא כתוב בפירוש בכלל. האמת, שאם חושבים על זה, סיפור המגדל יחסית קצר ביחס להסיכון לכאורה לאנושות. המלבי"ם הביא מאמר חז"ל שמעשי דור הפלגה לא הוסברו בתורה אלא מובן דרך הרמז. המלבי"ם ממשיך ומסביר למה התורה לא הסבירה את מעשי דור הפלגה ואפילו אומר שהסיפור של מגדל בבל אמור להוכיח את אמת התורה כי היה יכול להיות שיום יבוא ומישהו יבוא ויגיד "איך התורה יכולה להיות אמיתי אם היא מספרת על המון דברים שבהכרח היו צריכים המון שנים לקרות אבל גם מספרת שכל זה קרה בתוך בערך 450 שנים?" הפיזור של שפות האדם היה צריך הרבה שנים לקרות אם זה היה דבר טבעי, אז בגלל זה התורה בא ומספר איך זה היה השגחת ד' שגרם לזה לקרות במהירות. בגלל זה התורה לא הסבירה את כל הפרטים של סיפור מגדל בבל כי זה לא היה הפואנטה של הסיפור בתורה. הפואנטה של הסיפור בתורה עצמו היה כדי להוכיח את אמת התורה. הפרטים המדויקים של הסיפור ומה שזה מלמד אותנו לומדים דרך הרמז במקום.