מכל ארבעת המינים ישנו אחד שגם משבעת המינים, אחד שתפקידו חשוב מכל אך שני בעיני הציבור. הרושם שהאתרוג עושה, צבעו החריג, היותו בעל טעם וריח והקושי המבצעי בשמירה על הפיטם כל אלו הורידו ממעלתו של הלולב על אף היותו משבעת המינים. לתמר שני שימושים, לא רק שאנו משתמשים בכפות הסגורים ללולב אלא שאנו גם משתמשים גם בפתוחים לסכך.
למה מכל שבעת המינים זכה הלולב להיות בשימוש במצוות דאורייתא?
לדעתי בשל סמליותו לארץ ישראל ועם ישראל. את ארבעת המינים יש להתאמץ ולאצור מכל הארץ. האתרוג–מאזור החוף הצפוני והעמקים, ההדס–מההרים, הערבה–ממקורות המים והלולב–מהמדבר (ואפילו ששם תפוצתו העיקרית אפשר למצואו גם בכל רחבי הארץ). עמ"י חוצים את הירדן וכובשים ראשונה את עיר התמרים בהמשך התמר נמשל לא"י על המטבע של יהודה השבויה ועל המדליה של יהודה המשוחררת.
מלבד שארץ ישראל משולה לתמר גם אנו משולים לה. גם באופן מעשי, לאחר גלינו מארצנו גם נתמעטו התמרים עד שנכחדו בימי הצלבנים והם הושבו רק עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ. וגם באופן רעיוני כפי שנראה במדרש הבא המקסים לאין שיעור.
בספר אגדה (ע"פ ב"ר) מסופר על תמרה שעמדה בחמתן (יישוב הנמצא בעמק סוכות, מבטיח שזה לא במכוון, שבעבר הירדן) ולא הניבה פרות והיא מחכה לאהובה התמר ביריחו. עבר דִּקְלַי וראה שהיא לא מניבה פרות הרכיב מאהובה ביריחו ומיד עשתה פירות. והדבר דומה למערכת היחסים בין עמ"י וארץ ישראל שאם הארץ שוממה מעמה איננה מפיקה טובין ולהפך. המדרש ממשיך ואומר-תמר אין בה פסולת. תמריה לאכילה ולולביה להלל, חֲרִיוֹת (הכפות) לסכוך, סיבים לחבלים, סַנְסִנִּים לִכְבָרָה (ענפים דקים המשמים להכנת נפות), שִׁפְעַת־קורות להקרות בהם את הבית כך אין בה פסולת וכך גם ישראל. יצא וכיוונתי לדעתו של הראי"ה בהקדמה ל"עץ הדר" שתכלית ארבעת המינים הם להיות חוט מקשר בין המצוות התלויות בגוף (שהם עמ"י) לבין המצוות התלויות בארץ (שהיא ארץ ישראל). כעת כשאנו כבר מחוברים לארץ ושכבר יש בנו די תורה וטעם נותר רק להיות עם מעשים טובים וריח.
חג שמח ומועדים לשמחה,
אוהב.ת זיו!